חמורבי מול המודלים המובילים
כתב בי-דין אחד. אותה משימה לכולם: לשפר אותו לקראת הגשה. חמורבי — מנוע שכנוע משפטי — מול מודלי השפה המובילים, כל אחד לבדו. הסולם הוא של עורך דין בכיר שמקבל את הטיוטה: מה תוקן מהכתב, מה נוסף, מה קלקל, כמה זמן עריכה נחסך — ומאיזה טקסט היה מתחיל מחר.
| מערכת | הדין | הזיות שהוסרו | הלכה שלא נמצאה | מוכנות לדיון | מנומק | זמן שנחסך | מאזן |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חמורבי מנוע שכנוע משפטי | כשיר | 1 | — | +2.5/4 ≈+4.0 ש׳ | +5/+5 | -2.5 דק׳ | +4.2 |
| Claude Fable 5.1 מודל שפה, לבד | כשיר | 0 | — | 0/4 | +5/+5 | -77.5 דק׳ | +4.0 |
| מערכת | הדין | הזיות שהוסרו | הלכה שלא נמצאה | מוכנות לדיון | מנומק | זמן שנחסך | מאזן |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חמורבי מנוע שכנוע משפטי | כשיר | 1 | — | +2.8/4 ≈+4.0 ש׳ | +4/+5 | +47.5 דק׳ | +7.5 |
| Claude Fable 5.1 מודל שפה, לבד | דורש תיקון | 0 | — | 0/4 | +4.5/+5 | -27.5 דק׳ | +4.5 |
מה הטיוטה עשתה לכתב
כל המערכות מתחילות מאותו כתב, עם אותם פגמים ואותו חומר. לכן הן נמדדות במה שעשו לו — לא מול אידיאל מופשט. אם לאף אחד אין מסמך, איש אינו נכשל על היעדרו; תאריך שנובע מרצף העובדות אינו המצאה. מה שכן נספר: מה תוקן, מה נוסף, מה קולקל, כמה זמן נחסך — ומאיזה טקסט עורך דין בכיר היה מתחיל מחר.
- תוקן. פגמי הכתב המקורי (סתירות, טענות בלי עוגן, חוליה חלשה, סעד לא מנומק) — ומה הטיוטה עשתה עם כל אחד: תיקנה, השאירה, קלקלה. תיקון נשקל לפי חומרת הפגם.
- נוסף. מה הטיוטה הכניסה שעורך דין בכיר מעריך: קו-נסיגה, מענה לטענת היריב החזקה, מבנה, עיגון, דיוק, סעד — לפי ערכו.
- פגמים חדשים. עובדה מומצאת (אירוע, סכום, מסמך שהחומר סותר או שאין לו אחיזה) היא fatal ומונעת הגשה. אפיון לא מבוסס, אמירה על התיק והערת עריכה שנותרה בגוף — minor.
מאזן = תוקן + נוסף − פגמים חדשים − קולקל, ממוצע השופטים. השופטים הם מודלי-שפה משתי משפחות שונות, בדמות ליטיגטור בכיר; כל שופט מקבל את הכתב המקורי ואת הטיוטה בלבד — בלי שם המערכת, בלי לדעת מי כתב מה. כל ממצא מתפרסם, כדי שהקורא יבדוק.
כל שופט מעריך כמה דקות עבודה עד הגשה נדרשות במקור וכמה בטיוטה — כולל הזמן לגלות מה השתנה ולאמת כל עובדה וטענה חדשה, כי עורך הדין אינו מקבל את רשימת השופט. בקוד מתווספות 45 דקות לכל אסמכתא שאינה במאגר שנותרה בטיוטה (לחפש, לא למצוא, להחליף), ונזקפות 45 דקות לזכות טיוטה שהסירה אסמכתא כזו מהמקור. ואז השאלה שמכריעה בפועל: אילו היה צריך להגיש מחר — מהטיוטה או מהמקור?
כל פסק דין שמערכת מצטטת נבדק מול מאגר הפסיקה של חמורבי (אינדקס של ~71 אלף פסקי דין מצוטטים). שכבה א — אסמכתא שהטיוטה הוסיפה והמאגר אינו מכיר: הזיה עד שיוכח אחרת, והטיוטה «דורשת תיקון». שכבה ב — אסמכתא שכבר הייתה בכתב המקורי והמאגר אינו מכיר: של עורך הדין, «לאמת» — העדר מסמך במאגר אינו אומר שאינו קיים; טיוטה שהסירה אותה מקבלת קרדיט. שכבה ג — לפסק-דין אמיתי שהטקסט שלו במאגר, המשפט המצטט נבדק מול הטקסט: תיק אמיתי שמצוטט להלכה שלא נפסקה בו הוא ההזיה השקטה ביותר, ואף היא «דורשת תיקון». השופטים מקבלים את הביקורת הזו כנתון ואינם מאמתים אסמכתאות בעצמם.
הכתב המשופר הוא התוצר האחרון. מנוע-שכנוע מוסר לפניו שכבת-ניתוח: מה חשוב לערכאה, מה טוב ומה רע בכתב, איפה להתמקד, הזיות שנתפסו, דפוסי ניצחון והפסד, התאמה לערכאה, סימולציית יריב, טיעונים חדשים ואסטרטגיית התיק. מודל שפה מחזיר טקסט בלבד — גם כשהוא כותב דבר מעניין, הוא אינו מציג אותו למשתמש. כל מהדורה מציגה את תשע השורות האלה, מהריצה עצמה, מול «— מחזיר כתב בלבד».
שופט-ליטיגטור קורא את חבילת-הניתוח, לא את הכתב, ועונה על מה שכל עורך דין שואל לפני דיון: מה הערכאה תשאל, מה היריב יטען ומה אענה, איפה אני חלש, מה מנצח בערכאה זו — נקודה לשאלה שנענתה באופן שמיש, חצי לתשובה חלקית. ואומד כמה שעות של ליטיגטור בכיר (מחקר פסיקה, סימולציית יריב, מיפוי חולשות, סטטיסטיקה) החבילה מחליפה. מודל שפה מוסר טקסט בלבד: אפס על כל שאלה, בהגדרה.
מחמש הטענות המרכזיות בכל כתב — כמה נשענות על עוגן שאפשר לבדוק (סעיף בחוזה, עובדה מהחומר עם מקומה, הוראת חוק, אסמכתה עם מספר) וכמה נטענות בלבד. טענה נטענת היא הימור: מול השאלה «מנין?» אין תשובה. הסולם הקודם העניש טענה שגויה; זה מודד גם טענה חשופה.
מה חמורבי מחזיר מעבר לכתב
מודל שפה מחזיר כתב. חמורבי מחזיר את הכתב ועוד שבע שכבות, וכל אחת מוצגת במהדורה כפי שהריצה החזירה אותה — בלי עריכה. הספירה בטבלת המהדורה היא מספר הפריטים בכל שכבה.
אסמכתאות בכתב המקורי שהמאגר אינו מכיר או ששמן אינו תואם למספר — סומנו «אסור לצטט» לפני הכתיבה.
סתירות פנימיות, עובדות בלי מקור וטענות מסוכנות — כל אחת עם הסעיף שבו היא יושבת.
נתיב ההכרעה של הערכאה: מה צריך להוכיח בכל צעד, מה מוכח ומה חלש, ומה היריב ישיב.
הסוגיה המשמעותית שהערכאה תכריע בה, הטיעון החזק ביותר והחוליה החלשה — עם התיקון.
מהלכים שלא היו בכתב: מהמאגר (תבניות שניצחו) ומהנמקה, רעיונות שמבקר עצמאי אישר, אנלוגיות וקו-נסיגה.
טיעונים שניצחו והפסידו בערכאה זו בתחום זה, מה נוטה להתקבל, ואיך המותב חושב.
שיעורי קבלה בערכאה ובקטגוריה, לפי סוג הליך ולפי עילה — נתון היסטורי, לא ניבוי.
חדר-המלחמה: הטענה החזקה ביותר של הצד שכנגד, המהלך שלנו, התשובה שלו והמענה שלנו — קרב אחר קרב, ונקודת התורפה שלנו עם התיקון.
נתיב הניצחון הראשי, המהלכים לפי עדיפות (P0 · P1) וההכרעה — מה חמורבי החליט לפני שכתב.
מהדורה אחת היא כתב אחד — המגמה נבנית לאורך המהדורות. חמורבי נמדד כמוצר, כפי שעורך דין מקבל אותו; המדד אינו מתאר את פנימיותו. כשמודל שפה יוצא כשיר או מנצח בממד, זה מופיע בטבלה כמו כל מספר אחר.
הכתב המקורי (מואנן או פומבי), הפלט המלא של כל מערכת, כל אסמכתא ומצבה, כל ממצא של כל שופט, זמן העריכה, ציוני הניסוח לפי פרק, שבע השכבות, וקובץ JSON אחד לכל מהדורה.